היי, אני רונן והחלטתי שאני רוצה להתארח כאן בבלוג ולנסות לכתוב קצת על חיי בתור מתופף.

אני בן 30 וגר במרכז, גדלתי באזור השרון, בבית פרטי בלי שכנים למטה או למעלה (וכן, זה חשוב לסיפורים שיבואו בהמשך), ולמדתי לראשונה תופים בגיל 11 אם אני זוכר נכון. מאז שאני זוכר את עצמי אני לא באמת מוצלח בלשבת על התחת ולהתאמן בדברים, אם זה תחת המסגרת של בית ספר שבטח שלא ארצה, כי מי כן אוהב את זה.. אבל גם תופים, שאני בהחלט כן אוהב, לא הקעתי והתאמצתי כמו שהייתי רוצה או כמו שהייתי צריך. וכבר מההתחלה בקושי הייתי מתאמן על מה שהייתי באמת צריך, ויותר סתם ניגנתי, עד היום אני ככה, לא באמת מתאמן על הדברים שאני צריך.

יש לי מספר לא מועט של להקות שהייתי חלק כזה או אחר מהן, כאלה שהייתי איתן שנים, כאלה שהייתי איתן לחזרה או שתיים וכו'. אבל הלהקה החשובה לי ביותר קיימת איתי כבר מגיל 15-16 שעוד בקושי ידענו לנגן, ועד היום הלהקה פעילה (!!).

יש לי המון סיפורים והרבה חוויות שעברתי שבטח גם יוכלו לשעשע אתכם, וגם לעזור לכם איך לעבוד בצורה נכונה באולפן הקלטות, באימונים וחזרות (בעיקר בקטע של "אני עשיתי את זה ואת זה, אל תעשו כמוני) או בהופעות.

אחד הסיפורים שאני הכי זוכר בתור מתופף מהשנים המוקדמות יותר, זה שלמרות שהייתי בבית פרטי, למרות שניסיתי לאטום את החדר כמה שאני יכול, למרות שניגנתי בשעות הכי נורמליות לשכנים, מן הסתם הגיוני שזה יצור סכסוכים, אבל אני זוכר שהיה שכן אחד שהיה צורח מהחלון שלו ומזמין משטרה (שכמובן לא יכלה לעשות עם זה כלום) באופן די קבוע, עד שיום אחד הוא הגיע אל פתח הדלת של הבית שלי עם מחבט בייסבול. למזלי אבא שלי פתח את הדלת ומאז השכן לא אמר עוד מילה. לא יודע עד היום מה בדיוק קרה שם, ואולי עדיף שכך.